פיצויים לחקלאי שקרקעו הופקעה במסגרת סלילת כביש חוצה ישראל 

ו"ע 1045/03, מחמוד עבד אלטיף מסרי נ' חברת כביש חוצה ישראל בע"מ

כב' השופט שינמן יעקב

עו"ד משה ימין לתובע, - עו"ד תמר מגדל ואח' לנתבעת

25.03.2007

העובדות

1. פורסמה הודעת הפקעת קרקעות, לפי חוק כביש ארצי לישראל, לפיה שטחי מקרקעין דרושים לצורכי הקמתו של כביש ארצי לישראל.
2. טוען התובע, כי בהיותו אזרח שומר חוק, הוא שעה להודעת ההפקעה והבין, כי הנתבעת עומדת לעלות על הקרקע, ולכן חדל על אתר לגדל בקרקע המיועדת להפקעה את הגידולים ואף פינה אותם, מתוך ציפייה כי יקבל את הפיצוי המגיע לו עפ"י הסיכום אליו הגיע עם הנתבעת.
3. התובע עותר לאכוף את ביצועו של הסיכום, לפיו תוקצה לו חלף חלק מהקרקע שהופקעה, קרקע אחרת המצוינת בהסדר.
4. הנתבעת טוענת, כי היא הודיעה לתובע, שייעשה מאמץ לאפשר לו לסיים את עונת הגידולים, כל עוד לא תתפוס הנתבעת חזקה בקרקע, וכי אם תיתפס החזקה באמצע עונת הגידול, ישולם בגין אותה עונה פיצוי.

החלטה

1. סעיף 9 לחוק כביש ארצי לישראל קובע כי ועדת הפיצויים לא תהיה כפופה לדיני הראיות וכי כל עוד לא נקבעו תקנות בדבר סדרי הדין לוועדה יושב ראש ועדת הפיצויים רשאי להורות לגבי כל עניין הנוגע לסדרי הדין.
2. חוק החוזים תרופות (ס' 3), אינו מאפשר לנפגע קבלת סעד של אכיפה, מקום בו הדבר אינו בר ביצוע, בדיוק כפי המקרה הנדון, בו נעשו שימושים אחרים, באותה הקרקע החלופית שהוסכם עליה. לפיכך אותה פיסת קרקע, אינה אקטואלית עוד לשמש כקרקע חלופית עפ"י ההסדר, והאכיפה אינה אפשרית עוד.
3. הוראות חוק כביש ארצי לישראל (ס' 8) מסייגות ומגבילות את הסמכות של וועדת הפיצויים להמיר פיצוי כספי בקרקע חליפית, בכך שהן מחייבות את הוועדה לקבל את הסכמתו של מינהל מקרקעי ישראל לכך, וללא הסכמה זו, הרי שאין בידי הוועדה האפשרות לאכוף קרקע חליפית כמבוקש ע"י התובע.
4. ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי התובע לא היה מוסר את החזקה בקרקע מרצונו, מבלי שהיה משוכנע, כי ההסדר הינו סופי וכי ההסכם המפורט צריך להיות חופף להסדר. הנתבעת לא קיימה חלקה בהסכם ואף הפרה אותו, אלא שהפרה זו לא נעשתה בחוסר תום לב.
5. התובע אינו זכאי לפיצוי בגין התקופה שעד לחתימת ההסדר. סעיף 3 להסכם אינו דן בעניינו של התובע אלא בתביעות העבר של לוטפי אחיו. התובע הסכים לקבל פיצוי ע"פ סעיף 1, בדרך ובסכומים שנקבעו, כשסכום זה כולל גם את כל תביעותיו של התובע בגין העבר.
6. בית המשפט ישקול מבחינה מוסרית את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק, בהצבתם זה מול זה כדי להשוות ולהעריך מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. בנסיבות העניין קבע ביהמ"ש כי גם התובע לא קיים מחויבותו והיה לו אשם תורם רב וניכר לגרימת התוצאה שההסדר לא יצא אל הפועל. בנסיבות אלו אינו זכאי לפיצוי בגין איחור במסירת הקרקע החלופית.
7. ביהמ"ש ממליץ בפני הצדדים לנסות ולצרף את המינהל, כדי להביא לכלל ביצוע את ההסכם המקורי. ככל שבידי הנתבעת ו/או המינהל קרקע חלופית, שהתובע יסכים ויקיים את כל הדרישות המקובלות של המינהל והנתבעת לצורך הקצאת קרקע.